TME
אוקטובר 2019
בתחילת החודש דיווחנו על אירועי דלקת מח נגיפית במספר משקי גידול של תרנגולי הודו בישראל. נכון להיום, מסתבר שהיקף האירועים הוא נרחב כמו גם הנזקים. לדאבוננו, אין כל דיווח מסודר ואיסוף נתונים לגבי האירועים, כמו שלא היה דיווח לכלל הרופאים, עם אירוע מאובחן ראשון, כדי לידע אותם ולהתריע בזמן בפני מי שלא חיסן.
גל האירועים הנרחב שפקד את משקי תרנגולי ההודו בשנת 2010, הוביל אז את המערך המקצועי בשירותים הווטרינרים ובשדה לנתח באופן סדור ולהגיע להבנה מקצועית של האירועים, בעקבותיהם נעשו השינויים הנדרשים שנגעו בעיקר לאופן ביצוע החיסון. כל מי שליווה התפרצות של דלקת מח נגיפית בתרנגולי הודו, מודע לנזקים הכבדים שמחלה זו יכולה לגרום ולכן קשה אפילו להבין, כיצד להקות תרנגולי הודו אינן מחוסנות כלל כנגד המחלה, בדיוק בעונה בה הסבירות להתפרצויות גבוה.
להימנע מחיסון בעונה זו של השנה, אינו סיכון מחושב, אלא רשלנות מבוקרת.
ורשלנות זו כוללת גם את השו"ט והמכון הווטרינרי. להפסקת ייצור אנטיגן, הנדרש לצרכי בדיקות סרולוגיות (בעיקר ניטור להקות לאחר חיסון), יכול להיות הסבר. לא יתכן אבל, שאין הודעה מראש, התארגנות ותהליך סדור שיוביל לפתרון. פשוט בקר בהיר אחד מדווחים שאין אנטיגן הנדרש לבדיקות סרולוגיות ומרגע זה ואילך את איש זה לא מעניין.
השירותים הווטרינרים איבדו יותר מכל, דבר בסיסי ומרכזי אחד והוא, ההבנה שהם משרתים חקלאים והם מחוייבים לעשות את כל הנדרש בתחום אחריותם למען הצלחתם המקצועית.
נתי אלקין
